נוסע אדם במכונית או בתחבורה ציבורית, נתקע בפקקי תנועה או מחפש נואשות מקום חנייה, ואז עולה המחשבה בראשו, מדוע לא לעבור לקטנוע שהרי בכל העולם עוברים היום לרכב דו גלגלי.
אבל לקטנוע צריך רשיון נהיגה..., שטויות, מה בעצם צריך ללמוד, זה בעצם משחק ילדים שבו נותנים קצת גז וברקס. רובנו נזכרים במשחקים המוטוריים המופלאים ששחקנו בלונה פארק בקלי קלות ומה בעצם ההבדל, קצת גז וברקס יעשו את העבודה והופ אנחנו על הכביש, אז מחפשים בית ספר ללימוד נהיגה על אופנועים דרך חברים או באמצעות האינטרנט או שעוברים במגרש שבו נערכים שיעורי נהיגה ושואלים כמה שיעורים צריך לעשות ומתי אפשר לגשת לטסט ובכן אלו שאלות לגיטימיות, אך יש כאלו המבקשים לגשת לטסט ברגע זה ולגמור הכל ביום אחד מבלי ללמוד כי הם כבר נהגו בהודו, בתאילנד והרשימה עוד ארוכה.
במצב כזה אני שואל אותם האם עשו פעם שמיניות או נסיעה איטית ואני מזמין אותם לנסות, על חשבוני, לעשות את התרגילים הנדרשים בטסט.
רובם מתרצים ובאים למגרש, יושבים על הקטנוע, אני מתניע להם הכלי ומבקש מהם להראות לי שמיניה אחת מבלי להוריד רגל ואז הבלאגן מתחיל: הם מתחילים ליפול, להוריד רגליים, לטוס למקום אחר.. בקיצור, לא שולטים בכלי ואני שעומד מן הצד שואל: איפה תאילנד ואיפה נעליים, זה טסט בארץ רבותיי זה לא טיול בטבע ואז הם אומרים: "אוקיי לא ידענו שמדובר בתרגול כזה" ואני ממשיך: מה עם הניירת מה עם הביורוקרטיה, כאן זה לא הודו רבותיי צריך טופס בקשה, צריך בדיקת עיניים, צריך חותמת על כשירות רפואית או פטור מתיאוריה ממשרד הרישוי ויש האומרים: מה צריך את זה, יש לנו רשיון למשאית או לרכב פרטי, מה עוד פעם? ואני משיב להם שגם אם יש ברשותם רשיון על F16 הם לא ימלטו ממילוי טופס הבקשה לרשיון הנהיגה, ויש הממשיכים לשאול: אולי אפשר לעשות קודם טסט ואחר כך למלא הטופס ואני משיב: מה טסט מי טסט אצלנו במדינה יש סדר והוא: טפסים, לימודים וטסט.
יש גם את הסוג השני של התלמידים, אלו הם הרוב המבינים מן ההתחלה שצריך ללמוד ואח"כ טסט, אבל זה בסך הכל קטנוע הם חושבים וזה לא אמור להיות קשה. הם מתחילים ללמוד ונדרשים לבצע תרגילי שליטה שבחיים לא חלמו עליהם כמו שמיניות, נסיעה איטית בקו ישר ובזמן מוגדר, נסיעה בפיתולים, נסיעה מהירה ועצירת חירום. אז הם מנסים ולא מצליחים ולוקחים עוד שיעור ועוד שיעור וזה בכלל לא טיק טק כמו שחשבו והתסכול גובר, העצבים מתוחים ויש השואלים בקול רם: מה אני טמבל, מה אני דפוק, יש לי תואר ראשון, יש לי תואר שני, אני מהנדס, אני עו"ד, אני טייס, זה לא יכול להיות, משהו כאן לא בסדר ואז מתחילים לבקש מהמורה: תן לנו טיפ, בטוח שלא אמרת לנו משהו, איך לא לעבור קווים, איך לא להתנדנד ואני המורה עומד חסר אונים כי אין טיפים איך לא להתנדנד ואין טיפים איך לא לצאת מהקווים, זה פשוט תרגול ועוד תרגול, זה לא כמו בשיעור נהיגה על רכב שבו המורה יכול לצייר על דף נייר כיצד מבצעים פנייה שמאלה מכביש חד סטרי לדו סטרי, איך אפשר לצייר כיצד לא להתנדנד. אבל התלמיד איננו מבין זאת ומאשים את המורה שהמורה לא טוב, לא מסתכל ,כאילו שאם המורה יסתכל על התלמיד אזי הוא יפסיק להתנדנד ואז מגיע התלמיד ודורש לצאת לטסט, המורה אומר לו שהוא עדיין לא מוכן ושחבל על הכסף, אך הוא בשלו, יוצא לטסט, מוריד רגל כבר בהתחלה וכמובן שנכשל ואת מי הוא מאשים, כמובן שאת המורה.
הריטואל קבוע: או שהוא מוסיף לעצמו מיומנות ולוקח עוד מספר שיעורים וניגש לטסט השני ועובר אותו בהצלחה או שהוא מפסיק ללמוד בכלל, שובר את הכלים כמו ילד וחבל, או שהוא עובר למורה אחר שאצלו הוא כן לוקח את מספר השיעורים שיקנו לו מיומנות כדי לעבור את הטסט בפעם השנייה, שם הוא כן משקיע את מה שלא השקיע אצל המורה הראשון ושם הוא יוצא לטסט ועובר אותו בהצלחה, אז מה חביבי, המורה הראשון לא היה טוב או שאולי המורה הראשון לא ידע לתת לתלמיד את הכלים הנכונים בכדי להתגבר על כמה מהמגבלות המיוחדות שיש לסוג מסוים של תלמידים עליהם נדבר בהמשך.
אמנון - מורה נהיגה לאופנוע
