יום שלישי, 4 בנובמבר 2008

תאונות דרכים - מענישה להרתעה!

שלום. אני חוזר לאחר זמן מה של שקט כאן בבלוג. בניגוד למאמרים קודמים שלי, אשר עסקו באופן מובהק ביתרונות כאלו ואחרים של אופנוע או קטנוע על פני רכב 4 גלגלי, או בענייני רישיון לאופנוע, הפעם, ולאור עניינים שלא ניתן להתעלם מהם מן העת האחרונה, אני בוחר להתמקד בנושא קצת שונה, אך חשוב הרבה יותר: תאונות הדרכים. או, כיצד ניתן, ולו במעט, לשפר את הסטטיסטיקה המזעזעת.


כותרות העיתונים אדומות והמראות קשים מנשוא. תמונות הגופות מטושטשות על מנת להסתיר את מראות הזוועה. משפחות נכחדות ומה שנותר הם: תמות, שכול ונכות. התמונות בכלי התקשורת קורעות לב - והלב מסרב להאמין.

כולנו מזועזעים ומצקצקים בלשון.

ובתקשורת, הררי מילים, תילי האשמות ומגוון הצעות לסדר היום.

מחקרים, דיונים, ימי עיון, סמינריונים, תכניות פופוליטיקה, פגוש את העיתונות, מלחמות על תקציבים. ניקח מפה ונקצץ משם והויכוח האין סופי מי בעצם אשם? הגורם האנושי או אולי תשתיות קלוקלות והשאלה הנשאלת למי לתת את הכסף, למע"ץ, ל"רשות לבטיחות בדרכים" או למשטרת התנועה?

והריטואל חוזר, עוברים מספר ימים, קצת שקט, הרוג פה, שני פצועים קשה שם, לא משהו חמור באמת, זה כבר לא משפחה שלמה שנכחדת או שלושה הרוגים במכונית אחת, זהו עוד יום רגיל וידוע מראש. חוזרים לשגרה. כותרות העיתונים משנות צבען – שער הדולר, ריבית עולה, ריבית יורדת, בורסה, אולמרט, קולים, פוטים, קופות גמל – הגיע תורם של הפרשנים הכלכליים והפוליטיים והנה, חזרנו לשגרה.

בין כל שורות הבלה בלה בלה תפסו את עיני שני מאמרים אשר קרובים ביותר לתפישתי, הם הגיוניים, הם הכי קרובים לאמת, הם הכי קרובים למציאות.

האחד הוא מאמרו של רמי טל אשר שולל ובצדק, בזבוז משאבים כספים עצומים על חינוך הגורם האנושי והשני, מאמרו של עו"ד דב וייסגלס אשר מביע את כמיהתו ושואל מתי יבליחו האורות הכחולים.

טבע האדם מיום בריאתו הוא לנוע קדימה בכל פעולותיו היומיומיות, הוא שואף קדימה, הוא לא עוצר, הוא לא הולך אחורנית, זהו טבעה של החיה האנושית, להגיע מהר, לא לבזבז זמן.

תכונות אלו באות לידי ביטוי גם בנהיגה בכביש ודוגמאות יש למכביר: הזינוקים המוקדמים עוד בטרם התחלף הרמזור לירוק, אי עצירה באור אדום, אי עצירה מוחלטת במעברי חציה להולכי רגל החוצים את הכביש, התפתלות בין הולכי הרגל, אי עצירה בתמרור עצור ותקצר היריעה מלהכיל את כל הדוגמאות אשר כל אחד, כמעט, יכול לזקוף לעצמו בדרך נהיגתו.

על מנת לבצע פעולות כמו האטת מהירות או עצירה מוחלטת אנו צריכים להפעיל כוחות נפשיים עצומים וזאת בגין ביצוע פעולה כל כך הפוכה לטבע האנושי.

מאות תאונות היו נמנעות אילו היינו מתגברים על הדחף של לשעוט קדימה, אילו רק היינו מורידים את הרגל מהגז.

הנהג הישראלי חייב לעבור מהפך מנטאלי עצום, מהפך אשר לא יגיע בשנה או שנתיים, זהו שינוי דפוס התנהגות אשר יתחולל אולי בעוד שנות דור. שינוי מנטאלי זה איננו מתבטא רק באופי נהיגתו של הנהג הישראלי אלא בכל פעולותיו היומיומיות אותן אנו פוגשים בכל מהלך חיינו: חוסר כבוד, חוסר התחשבות בזולת, חוסר אחריות, חוסר פרגון, חוסר סבלנות, קומבינות למיניהן ותקצר היריעה מלהכיל.

קשה לי להאמין שתקציבי המיליונים יתקנו את המצב וגם לא קורסים למיניהם.

עובדה, כל אלה לא הועילו והמצב נשאר כמו שהוא.

השאלה הבאה היא האם ימצא פתרון ולו גם חלקי?

ומה בינתיים עושים? האם נרים ידיים? האם נוותר או נכנע, מה שתובע מאיתנו קורבנות כה רבים? משפחות הרוסות, מראות כה קודרים, האם קצרה ידינו מלהושיע? התשובה היא לא. כי יש עדיין מה לעשות, והרבה.


המערכת כולה מחולקת לארבעה נושאים עיקריים: חינוך, הרתעה, אכיפה וענישה.


1) חינוך – חינוך כפי שהדגשתי לא יתרום הרבה למניעת תאונות דרכים, הנהג הישראלי חייב לעבור

שינוי מנטאלי אשר יש לו השלכות על דפוסי התנהגות בעשרות פעולות יומיומיות.

בינתיים הוא יושב בקורסים – אשר אין לזלזל בהם – אך את הקורסים הללו כפו עליו. הוא ישב שם

ויקרא עיתונים, ידבר בלחש בטלפון, יכין ניירת משרדית ואחר כך, שמח וטוב לב, יקבל תעודת גמר

ויחלוף ביעף בכבישים, יביט מדי פעם בשילוט אנמי כגון: "חגורת בטיחות חובה" או "זהירות – ילדים

בכביש" ויצקצק שוב בלשונו כשיראה תשדיר שרות בטלביזיה המראה ילד קטן נדרס.


2) הרתעה – הרתעה הוא הנושא הרציני והחשוב ביותר, הרתעה הינה והיא הגורם המשפיע ביותר על

הנהג הישראלי.

כאשר הוא רואה אור כחול מהבהב, הוא הופך כבמטה קסם לנהג מושלם. הוא מיד מאט את המהירות,

מוריד את הרגל מהגז, עינו פתאום פוגשת את מד המהירות, אצבעותיו בודקות האם חגורת הבטיחות

מהודקת והוא כמובן נוסע בהפגנתיות רק בצד ימין, הוא נותן לכולם לעקוף אותו, הוא שומר מרחק,

הוא לא עונה לפלאפון, לא מתקרב לפס לבן או לשולי הכביש. הוא כל כך אדיב ומחייך ואפילו מחזיק

את ההגה בשני הידיים (הולכי רגל היזהרו!!! הנהג עלול לצאת מרכבו ולפלס לכם דרך לעבוד במעבר

החצייה). אך פתאום כשנעלם האור הכחול מטווח ראייתו הוא הופך את עורו וחוזר לפעמים להיות חיית

טרף בכביש. כן כן, הוא חוזר לסורו.


לנוכח האמור אני מסכים בפירוש לדעתו של עו"ד דב ויסגלס בכמיהתו לאורות הכחולים.

גם במשטרת ישראל הבינו את יתרון האור הכחול בניידת המשטרתית ואפילו ניסו לבנות את ה"כאילו" ניידת ו"כאילו" שוטר מקרטון, אך מהר מאוד למד מר ישראלי לזהות את הקרטון המצויר וחלף על פניו עם חיוך ונפנוף לשלום.

האור הכחול הוא הפתרון הטוב ביותר לריסון הנהג ולו הנהג העבריין ביותר. יתכן ונהג המשאית שנסע בכביש ירושלים וחיסל משפחה שלמה היה מאט את מהירותו (מוריד את הרגל מהגז) בקטע הקריטי של התאונה שכבר לא יכול היה לעצור, לו רק היה בסביבתו אור כחול מהבהב.

יתכן ומאות תאונות היו נמנעות אם היינו מורידים את הרגל מהגז כשהיינו רואים אור כחול ואני מעז לומר ואני בטוח, לא היינו חוצים צמתים באור צהוב אדום, לא היינו חוצים מסילת רכבת, היינו עוצרים בעצור, שומרים מרחק ונותנים זכות קדימה.

זאת ועוד, אלפי נהגים אשר רישיונם נשלל מהם ממשיכים לנהוג בכביש ללא פחד ומבצעים עדיין עבירות תנועה, תנו להם אור כחול ונראה מי יעקוף בפס לבן, מי יעבור את מהירות הנסיעה, מי ירד לשוליים לעקוף שיירות ומי יפנה מנתיב אסור.

כי זה מה שהנהג הישראלי מבין, הוא "מפחד", הם "מפחדים" מאור כחול מהבהב.


אלא מה, מהיכן התקציבים וכוח האדם, מהיכן המשאבים והתקנים? גם לזה יש פתרון ולדעתי יש לבצע אותו כמה שיותר מהר:


1) לחייב את כל כלי הרכב של משטרת ישראל, כולל רכב מנהלה, רכב יס"מ, רכב שב"ס וכל כלי הרכב

של הקצונה להתקין אור כחול מהבהב ולחייב זאת על כל נסיעה בכל דרך שהיא, גם בתפקיד וגם שלא

בתפקיד.


2) לחייב את כל כלי הרכב הצמודים של קציני צה"ל וכל מי שמקבל רכב מצה"ל להתקין ולנסוע עם אור

כחול בכל דרך שהיא.


3) לחייב את כל כלי הרכב של העריות, של מוסדות אזוריים ומקומיים, חברות ממשלתיות וכל רכב

הנמצא בבעלות ממשלתית – כנ"ל.


ולכל אלו שמדמיינים לעצמם את כביש מספר 1 מוצף בשיירות של מכוניות הנוסעות כאשר אור כחול מהבהב מותקן עליהם, אותם אלה המעלים חיוך על שפתותיהם, להם אומר – לו ינצלו חייו של נהג אחד, אחד באותה שנה, הרי זה יהיה כדאי, ואם חסכנו תיקון של מאות כלי רכב ממשלתיים לאחר תאונות דרכים - הרי זה כדאי.


ישנו גם אפקט חיובי לשיטה זו, יש את אפקט החניך התורן, התלמיד המפריע, העבריין. אותו הנהג שבמכוניתו יותקן האור הכחול המהבהב – יחשוב פעמיים אם לעבוד פס לבן או לעבוד באור אדום, הוא ירגיש קצת שהוא משמש דוגמא, ולנהגים אשר יחשבו שאין מה לדאוג מאור כחול מהבהב שיזהרו, הם לא יוכלו להבחין ברגע הראשון ובפרט בשעות החשיכה מי זה מי וגם כדי לבדוק, הם יצטרכו להרים את הרגל מהגז.


הבה ולא נדחה הצעות אלה על הסף, כדאי לנסותן, הרי לא ניסינו אותן אף פעם.

רשיון לקטנוע

יום שבת, 30 באוגוסט 2008

הסיבות הנכונות לעבור לקטנוע או אופנוע


אנו נמצאים כעת בתקופה לא טובה בכל הקשור לנושא התחבורה. אני לא מדבר רק על מחירי הדלק שמאמירים לרמות בלתי הגיוניות, אשר הופכות את הנסיעה ברכב רגיל ללא כדאית בעליל. אני גם לא מדבר רק על בעיות החנייה הבלתי הגיונית בתל-אביב (רבתי). אני גם לא מדבר אך ורק על מדיניות דוחות החנייה הנוקשית של עיריית תל-אביב ועל גדוגי הפקחים האורבים לרכבים בצידי כל רחוב. זה גם לא רק העלויות המטורפות של רכישה/ביטוח/טסטים/טיפולים/דלק/וכו'....

ומה עם פקקי התנועה הבלתי נתפסים בבוקר, צהריים וערב? מי אמר "נתיבי איילון בשעה?!?" ובואו נוסיף את פתרונות התחבורה הציבורית הלא יעילים במיוחד, שגם הם הולכים ומתייקרים והופכים להיות לא כדאיים.




חברים. זוהי שעתם היפה של הקטנועים או האופנועים. במיוחד אם רוב חייכם מתנהלים בתוך העיר הגדולה. עלות רכישת קטנוע היא זולה במיוחד, קטנוע יד שנייה ניתן לרכוש ב-4000 ש"ח, ובמחירים לא הרבה יותר גבוהים ניתן לרכוש קטנוע 125 חדש... עלויות תחזוקה זניחות. עלויות דלק בלתי מורגשות (ביחס לרכב). רוכבי קטנוע לא יודעים מה זה פקקי תנועה. רובם כבר שחכו מה זה דוחות חנייה. בקיצור - זה הזמן לעשות רישיון על אופנוע או רישיון על אופנוע. 125 סמ"ק לעירוניים שבינכם. מעל 125 סמ"ק לאלו שעובדים מחוץ לעיר. רישיון נהיגה לאופנוע בשבוע. כן. כך גם רישיון נהיגה לקטנוע. למה אתם ממתינים?



"רואים ולא תמיד נראים"

פורסם בידיעות אחרונות, 4/6/08

הנסיעה באופנוע היא תמיד קצת מחתרתית: חצופים, נדחקים בתור, מצפצפים על הוראות התעבורה, ובעיקר כמו דני דין - רואים ולא תמיד נראים. זהו סוג של מחתרת שכולם מזהירים בפניה, בעיקר בסגנון של "זה ייגמר ברע", ומוסיפים קצת סיפורי אימה אישיים. אבל בתור מחתרת, התנועה דווקא הולכת וגדלה. משוחררים מכח הכבידה של פקקי התנועה ותקנות התעבורה הנוקשות, ניתן להבחין בלהקות של קטנועים הממתינים על קו העצירה הדמיוני שלפני כל רמזור אדום כדי לדאות עם הירוק קדימה, ומהר. הקטנועים הם כבר לא משובת נעורים, לא אופנה, לא סמל מין בנוסח ג'יימס דין, וגם לא אמצעי תעבורה המיועד לשליחים בלבד. הקטנוע הפך לאמצעי האלטרנטיבי כי הוא משלב מהירות, נוחות וגם זולות. כבר נמאס לחפש שעות מקום חנייה ולחטוף אחר כך דוחות מיותרים.
ולכם, בשיעורי הנהיגה היו כל מיני, מכל המינים והסוגים והגילים. הבונוס מהיעילות הוא שתל אביב עדיין נראית קצת נחום גוטמנית, "עיר קטנה ואנשים בה הרבה" שנהנים מהחום (של מזג האוויר) ממשבי הרוח (מכוח התנועה), הספונטניות (הכרחית לקטנוע) וגם הא-פורמליות (ג'ינסים עדיפים על חליפות, תסרוקות לא יחזיקו מעמד מתחת לקסדה). המדע הבדיוני עוד יאפשר לנו להתעתק ממקום למקום, פרודה אחר פרודה, זאת אומרת להיות רגע אחד פוה ורגע אחד שם, ופיזיקאים של תורת הקוואנטים על תופעת "חור התועלת", שיאפשר לנו לנוע בזמן ובמרחב אבל עד אז, ובעולם הממשי, צריך להצטייד בשני גלגלים, ורק הקסדות בנוסח סופרמן רומזות לנו על העתיד.

-----

אני לא בטוח מי כתב את זה, אבל לא יכולתי לנסח את הדברים בצורה יותר טובה....
אמנון.
רשיון לקטנוע

יום שישי, 11 ביולי 2008

להוציא רישיון נהיגה לאופנוע - קלי קלות!

רבים מתקשרים אלי ושואלים אותי אודות תהליך הוצאת רישיון לאופנוע. כדי להקל על כל מי שמתעניין בנושא, אני מפרסם את הפוסט הזה, המפרט את כל השלבים מההתחלה ועד הסוף.

1. תחילה יש להנפיק טופס בקשה לרשיון נהיגה. את זה עושים באחד מהמוקדים הבאים:

תל-אביב
חנות צילום "פוטושופ" ברחוב דיזנגוף 59 (דיזנגוף סנטר, מתחת לגשר בערך...)
אופטיקה בליסימה, קרליבך 39 (מול הסינימטק)

רמת גן
חנות "קניון איילון" (בקומה השנייה ליד מתחם האוכל).

גבעתיים
אופטיקה "הדור השלישי" בקניון גבעתיים.

פתח תקווה
אופטיפוקוס - קניון סירקין.

לאחר שהמצאתם את הטופס הנ"ל, יש לעשות בדיקת עיניים (ניתן לבצע אצל כל אופטומטריסט מורשה), וכן, יש להשיג הצהרת בריאות מרופא המשפחה.

במידה ואין לכם כל רישיון נהיגה (אפילו רכב), ולא עשיתם את מבחן התיאוריה, יש כמובן להשלים עניין זה...

זהו... זוהי כל הבירוקרטיה. עכשיו רק יש להתחיל להתאמן. ואת זה עושים אצל מורה לנהיגה באזור מגורכם.

יש הרבה מורים לנהיגה, אבל צערי, לא כולם מקצועיים. בתחום הזה (שאני מכיר טוב מאוד, כבר למעלה מ-25 שנים), נתקלתי בכל מיני טיפוסים, שישמחו לזרוק באוויר הבטחות, אך בפועל, אין מי שיעמוד מאחוריהן. רצוי לדבר עם מורה הנהיגה, ולשאול אותו את כל הפרטים החשובים. כמו כן, התייעצו עם חבריכם שכבר הוציאו רישיון, ובקשו מהם המלצה.

לאחר מספר השיעורים אותו אתם נידרשים לעשות, תיגשו למבחן הנהיגה - טסט.

הטסט מורכב משני שלבים:

1. מבחן שליטה במגרש - פשוט מאוד. צריך לעשות "שמיניות" בשטח מוגדר מסביב ל-2 עיגולים, לאחר מכן סלאלום קצר, נסיעה איטית בקו ישר, וביצוע עצירה פתאומית. לא מסובך. מי שהתאמן יפה במהלך השיעורים, מצליח במבחן זה בקלות. המבחן, אגב, אורך לא יותר ממספר דקות ספורות.
חשוב: אם אתם בדרך לרישיון על קטנוע 125 סמ"ק, ויש בידכם רישיון נהיגה על רכב מעל 3 שנים, הטסט שלכם מסתכם במיגרש!!

2. מבחן נהיגה בכביש - יוצאים לסיבוב בכביש, תוך יישום כל חוקי התנועה שלומדים היטב במהלך השיעורים. בשורה חשובה: אין מבחן חניה ברוורס :)

** המלצה של אמנון: הכינו את עצמכם לטסט בצורה מושלמת באמצעות שיעור "חימום" ממש לפני הטסט. מילה שלי, זה עוזר...

יום חמישי, 3 ביולי 2008

קצת מידע על התייקרות הדלק בתקופה האחרונה

זה לא סוד שמחירי הדלק בתקופה האחרונה עלו באופן משמעותי, המחייב לחשוב על כל העניין מזווית קצת שונה.
אי אפשר להתחמק מכתבות בעניין, והנה אחת מצויינת שמסכמת את הנושא:

כתבה מתוך YNET שפורסמה ב-1/7/08 - מאת תני גולדשטיין

מהיום: יקר יותר לנסוע במכונית ובאוטובוס

מהיום, יקר יותר לנסוע במכונית, ויקר יותר לנסוע בתחבורה הציבורית. מחירי הדלק לצרכן בתחנות התדלוק התייקרו בחצות (יום ג') ב-4.01%. מחיר בנזין 95 אוקטן נטול עופרת, בשירות עצמי, כולל מע"מ, עומד מהיום על 7 שקלים לליטר, לעומת 6.73 שקלים לליטר עד אתמול. מחיר בנזין 96 אוקטן עומד על 7.01 שקלים לליטר, לעומת 6.74 שקלים לליטר כיום. זהו שיא של כל הזמנים במחיר הדלק בישראל.

הנהגים הישראלים הסתערו אמש בהמוניהם על התחנות רגע לפני ההתייקרות, ובתחנות רבות נראו תורים ארוכים. "בכל פעם שהמחירים עולים זה חוזר על עצמו: בערב שלפני אי אפשר לזוז", אמרה מור, מתדלקת בתחנת דלק ברמת-גן, "לקראת חצות הלחץ ירד, אבל ב-22:00 היו תורים מכאן ועד אמצע הרחוב".
מחיר הדלק: צרה עולמית

חלק מהנהגים אומרים שבאו לתדלק במקרה, אך חלק מודים שההתייקרות הניעה אותם להגיע: "בסוף, המיכל תמיד מתרוקן אבל אני ממלא דלק פעם בשבוע ויכולתי להחזיק עוד יומיים", אמר דורון, נהג מרמת-גן שהספיק למלא מיכל ב-23:50, "אם כבר המחירים עולים, וגם כך הם מטורפים, אז היה כדאי לבוא כבר הערב, נכון?".

התוספת לתדלוק על-ידי עובד תחנת התדלוק כולל מע"מ, ממשיכה לעמוד על 12 אגורות לליטר. ליטר בנזין אוקטן 95 במשאבה עם מתדלק עולה, איפוא, מהיום 7.12 שקלים, לעומת 6.85 שקלים עד כה. ליטר בנזין אוקטן 96 במשאבה עם מתדלק עולה מעתה 7.13 שקלים, לעומת 6.86 שקלים עד כה. מחיר ליטר בנזין אוקטן 95 באילת עומוד על 6.08 שקלים - עלייה של 4.11% לעומת המחיר הקודם.

מחירי הדלק נקבעים מדי חודש בידי הממונה על הדלק במשרד התשתיות. המחיר נקבע בהתאם למחירי הדלק בשוק החופשי באיטליה ובדרום צרפת בחמשת ימי העבודה האחרונים של החודש. מחיר הדלק באירופה מושפע ישירות ממחירי הנפט ששבר
שיאים נוספים.

גם התחבורה הציבורית מתייקרת
ואם חשבתם שהמדינה את הציבור מנסים לעודד אותנו לנטוש את כלי הרכב הפרטיים והמזהמים לטובת רכבות ואוטובוסים, הרי שממחר בבוקר יתייקרו תעריפי הנסיעה בתחבורה הציבורית בשיעור ממוצע של 2.5%.

מחיר הנסיעה בקווים העירוניים בתל-אביב יעלה ל-‭5.30‬ שקל, במקום ‭5.20‬ שקל כיום; נסיעה מתל-אביב לירושלים תעלה ‭18.5‬ שקל, במקום 18 שקל כיום; מי שירצה להגיע לחיפה ישלם 24 שקל במקום ‭23.5‬ שקל; ומי שירצה להדרים לאילת ישלם ‭67.5‬ שקל במקום 66. במקביל, יתייקרו גם מחירי הכרטיסים ברכבות.

תעריפי התחבורה הציבורית מתייקרים פעמיים בשנה: ב‭1-‬ בינואר וב‭1-‬ ביולי, בשיעור המתחייב מעליית המדד בששת החודשים הקודמים. העלאת התעריפים הנוכחית מבוססת על עליית המדד בין החודשים אוקטובר 2007 לאפריל ‭.2008‬ בינואר השנה התייקרה התחבורה הציבורית בכ-2%, ובסך הכל היא התייקרה השנה 4.5%, לאחר תקופה של שלוש שנים וחצי רצופות שבהם לא התייקרה בגלל המדד הנמוך.‬

כרגיל במקרים האלה, לא ששו במשרד התחבורה לייקור המחירים, שכן היה ברור שצעד כזה יגרור ביקורת קשה על המשרד ועל שר התחבורה שאול מופז. השר מופז "עשה שרירים" כמעט עד הרגע האחרון ועיכב את חתימתו על הצו המתיר את העלאת מחירי הנסיעה ברכבות, אך בסופו של דבר נכנע ללחץ האוצר וחתם.


-------

אז לכל אלו שעדיין נוסעים על רכב 4 גלגלי, הנה מספר עצות טובות כיצד לחסוך בדלק:


10 שיטות מומלצות לחיסכון בדלק
1. נהיגה מתונה, חלקה וזורמת.
2. לא לעבור את המהירות המותרת - ב-110 קמ"ש מבזבזים 25% יותר מאשר ב-90 קמ"ש.
3. תחזוקה שוטפת למכונית - כולל לחץ אוויר תקין בצמיגים.
4. להסיר גגון, מנשאי אופניים ודומיהם.
5. לזרוק זבל או מטען מיותר מתא המטען.
6. לעקוב אחר צריכת הדלק ולמדוד באופן קבוע.
7. להשתמש בבקרת שיוט (אבל לא בכביש הררי).
8. לחבר נסיעות קצרות לנסיעה אחת.
9. לכבות מנוע בכל עצירה שנמשכת יותר דקה.
10. לסגור חלונות במהירות גבוהה - חסכוני יותר להפעיל מזגן.

* מתוך כתבתו של יואב קווה ב- The Marker Online שהתפרסמה ב-24/6/08

העצה ה-11 היא עצה שלי.... פשוט תעברו לרכב דו-גלגלי! קטנוע / אופנוע או אפילו קורקינט... :)